הצבת גבולות לילדים – כיצד תעשו זאת נכון?

הצבת גבולות – מונח כה בסיסי ושגור בפי ההורים עצמם וכל הגורמים החינוכיים והטיפולים המלווים את ההורים ואת הילד, מגילאים צעירים ועד אחרי גיל הצבא. לפני שנים כאשר העברתי לראשונה סדנה על גבולות להורים למתבגרים, הופתעתי לגלות עד כמה הנושא של הגבולות לא רק מורכב אלא גם טעון ורגשית ומבלבל. מאז ועד היום בעבודה שלי עם משפחות והורים, אני שומעת את אותם המשפטים, בכל פעם שעולה השיח על גבולות:

“זה לא עובד, הילדים היום עושים מה שהם רוצים!”
“הם לא שמים עלינו! אנחנו כל היום מאיימים ולא יודעים איך לעמוד מאחורי המילים שלנו!”
“יש אווירה נוראית בבית, כל היום צעקות! כל היום מלחמות!”
“אם אומרים להם לא אז הם דורשים יותר חזק או בוכים ובסוף אנחנו נשברים”.
“הם מנצחים אותנו, חזקים עלינו, ומה נעשה? נרביץ להם?”
“ניסינו כמה פעמים וזאת הייתה מלחמת עולם ולא עמדנו בזה.. די זה פשוט לא עובד!”
“החיים שלנו גם ככה עמוסים ואנחנו עייפים מדי לחזור הביתה ולנהל עוד ועוד מלחמות אז מוותרים להם..”.
“היא/הוא אומר/ת לי שאני אימא/אבא רע/ה, איך אני יכול/ה לעשות לו/ה כזה דבר.. אני לא מסוגל/ת לשמוע כאלה דברים, לחשוב שאני מזיק/ה לו/ה..”

כל אלו הם ביטויים של ייאוש, תחושת חוסר אונים, תסכול, כעס, אשמה,
בלבול ועוד רגשות שליליים, שההורים מתמודדים מולם בהצבת גבולות מול הילדים.

אז למה הצבת גבולות היא כל כך מורכבת עבור רובנו?
עלינו לעבור דרך 3 תחנות, כאשר כל אחת עשויה להוות אתגר ומזמינה בדיקה מעמיקה.

1. ראשית כל, כמה הנושא באמת ברור לנו והאם אנחנו מסכימים בדבר חשיבות ההצבה של הגבולות? אני מתחילה מבדיקה האם יש הבנה בסיסית והסכמה עם ההגדרה המילולית של המונח הצבת גבולות: הצבת גבולות הוא מונח המבטא את האופן בו תוחמים בעלי סמכות את תחום הפעולה של הנתונים לסמכותם. לרוב ההתייחסות בעניין זה היא בהקשר של מבוגרים הקובעים גבולות עבור ילדיהם ובכך מסייעים להם להבחין בין מותר ואסור.
מההגדרה עולים 3 עקרונות מרכזיים: ההורה הוא בעל הסמכות והילדים הם הניתנים
לסמכותם. על ההורה כבעל הסמכות, לתחום את תחום הפעולה של הילדים. הגבולות מסייעים להבחין בין מותר לאסור. האמנם? אם נחקור נגלה שפירוק זה לעקרונות מאפשר לבחון האם אכן אני מבינה ומסכימה עם הנחות היסוד הללו.

2. איפה זה פוגש אותנו באופן אישי ורגשי כהורים וכבני אדם. לרוב נגלה שאם קשה לי
להציב גבולות לילדים, קושי זה מלווה אותי בעוד תחומים בחיי ורצוי להבין מה קורה לי
ברמה הרגשית כאשר אני ניצבת בעצמי בפני גבול או עומדת להציב גבול לאחר. ייתן שאני מותקפת בחרדה אל מול דרישות תובעניות של ילדי, או אל מול השתוללות וכעס של ילד. חרדה שיכולה להקפיא ולמנוע ממני לתפקד או ייתכן שזה גורם לי לפעול באופן אימפולסיבי (להכנע לדרישות או לנקוט בתוקפנות בחזרה). ייתכן שאני חווה רגשות אשמה כאשר מנסה להציב גבול אבל ילדיי מגיבים לכך בחריפות ומאשימים אותי בנוקשות או פגיעה בהם, ועוד.

3. אופן הביצוע. רבים לא מבינים כי הצבת גבולות היא לא פעולה חד פעמית וקסומה
שברגע שצלחנו אותה באופן מושלם, הילדים יתיישרו. סמכות הורית, גבולות, נבנים
בהדרגה ובאותן עקבי ועל ידי התמדה עיקשת. ולכן חשוב למשל, לא לבחור בגבולות שאין
את היכולת לממש באופן עקבי. חשוב יותר להשיג שינויים קטנים אך עומדים במבחן הזמן.
לרוב, נדרש לתוכנית מותאמת אישית לילדי ולי, על פי הקשיים שייחודיים שלנו ומותאמת
ליכולות שלי כהורה, על מנת להבטיח את הצלחתה.

חלוקה נוספת שמקובלת בשיח על גבולות, היא חלוקת של המונח לגבולות פנימיים וחיצוניים. גבול חיצוני מתייחס להנחיות שאני נותן כהורה לילד, המנחות אותו מה אסור ומה מותר, מה מקובל ומה לא. כך הילד לומד למה לצפות וזה מרגיע ומשקיט חוסר וודאות. הגבולות החיצוניים מתייחסים לילד עצמו. לדוגמא: באיזה שעה עליו לחזור הביתה, לקום בבוקר, להיכנס למיטה בלילה, ועוד. גבול חיצוני הכרחי לילדים על מנת להבין מה הן גבולות הגזרה שלו, מה החוקים – מותר ומה אסור ומה מצופה מהם. כאשר הגבולות ברורים זה מייצר אצל הילד חוויה של בהירות, יציבות וזה מקדם את תחושת הביטחון שלו.
גבול פנימי הוא הגבול שלי כהורה, הוא מתייחס למה אני מוכן או לא לקבל, עם מה נכון לי לשתף פעולה ועם מה לא. גבול חיצוני הוא גבול שאני שם על ילדיי, במטרה להיטיב עמו (לשמור עליו מפני פגיעה, לעודד את עצמאותו ועוד). הגבול הפנימי שלנו כהורים, מאוד רלוונטי להורים לילדים גדולים, נוער וצעירים. במקרה של נוער וצעירים הפעלת סמכות עשויה להיות יותר מאתגרת, מאחר ומדובר על ילדים גדולים שיכולים להתנגד ו/או לסרב לשתף פעולה. כאן נכון יותר יהיה לחשוב במונחים של גבול של ההורה עצמו. אני לא מסוגל לכפות עליך אבל אני יכול לבחור עם מה אני משתף מעולה ועם מה לא, למה אני נותן יד ולמה לא. לדוגמא: מה אני מוכן לממן, תחת אילו תנאים אני מוכן להמשיך לנהל שיח (דיבור לא מכבד או התנהגות תוקפנית), ועוד. גבול פנימי הוא אישי ומשתנה מהורה להורה וחשוב לבדוק את המיקום של הגבולות הפנימיים האישיים שלנו לפני שאנחנו מיישמים תוכנית הצבת גבולות עם הילדים.

ולסיום, חשוב לא פחות לציין כי גבולות וסמכות חייבות להבנות לצד יחס אמפתי, מכבד ומגדל את ביטחונו ועצמאותו של הילד. הצבת גבולות זו לא שיטת חינוך בפני עצמה. על הגבולות להיקבע בהתאם לגיל הילד ובהתחשבות בצרכיו הרגשיים. ועל על אלו יש לשים דגש משמעותי לא פחות מהצבת הגבולות.

לשתף את המאמר הזה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב print
שיתוף ב email