פרידה כהזדמנות לצמיחה

סיפורו של א’:

“חודשים ספורים אחרי החתונה נפרדנו. הכל היה מושלם. הייתה לנו אהבה, בית, זוגיות טובה. ככה לפחות חשבתי. ויום אחד היא פשוט קמה ועזבה”.
כך סיפר א’ בדמעות בפגישה הראשונה שלו איתי.
הוא הגיע אליי זמן קצר אחרי הפרידה.
א’ פנה לעזרה – הוא ביקש להחזיר לעצמו את הביטחון שנפגע בעקבות הפרידה.

הפרידה הייתה כואבת מנשוא ונחוותה כלא צפויה.
הוא חשש שהפגיעה שחווה תמנע ממנו להיפתח לעוד קשר בעתיד.

ככל שהעמקנו בזוגיות שהייתה, עלה שלאורך הקשר, היו “סימני אזהרה” מהם א’ התעלם.

למשל: כשצפו דברים על פני השטח, דברים שמפריעו לה, הוא מיהר “להחליק”, “לתקן”, מבלי לרדת לעומק הדברים. לא פעם זוגתו הייתה הססנית וחסרת בטחון בנוגע לדברים רבים, שא’ לא עודד או אפשר את קיומם.

היו דברים שהפריעו גם לו אבל הוא לא נתן לזה מקום ובהדרגה הוא מצא את עצמו מתפשר הרבה, לא מביע את עצמו ומרצה אותה – רק שיהיה לה טוב…

וככה זה החזיק שנה וחצי, במהלכן התארסו והתחתנו.
זמן קצר לאחר החתונה היא נפרדה ממנו.
אמרה שמרגישה חנוקה ולא יכולה לשאת יותר את הקשר הזה.
שכבר לא אוהבת אותו.

הוא נשאר עם לב שבור וביטחון ירוד בעצמו ובגבריות שלו.
הם כמעט ולא רבו, כמעט תמיד הסכימו על הכל והוא התאים את עצמו אליה וניסה שהקשר יצליח בכל מחיר.
בעבודה עם א’, עלתה הנטייה שלו לרצות באופן כללי, את הסובבים אותו והחשש וההימנעות שלו מעימותים.

על מנת שהאחר יהיה תמיד מרוצה ממני, שאני אהיה תמיד אהוב, עלי להקריב לא מעט מהרצונות והצרכים של עצמי. יותר מהכל, חוויתי את א’ מולי בטיפול כמי שעובד שעות נוספות כדי שגם אני אוהב אותו.
כן, הוא היה אפילו מטופל מושלם ובמהרה הרגשתי איך גם לי קשה להגיד לו דברים לא פשוטים ויכולתי רק לנחש, כיצד הרגישה בת זוגתו לשעבר.

סיפור הילדות של א’ הוא מורכב. לא אתעכב על הפרטים של ילדותו ומשפחתו. כן אספר שלהוריו הייתה זוגיות מאוד בעייתית וסוערת. אב שלא היה מחויב למשפחה והילדים, שנעדר הרבה מהבית, לא היה שותף לפרנסה ונהג בחוסר כבוד כלפי האם.

א’ מצא את עצמו בגיל צעיר דואג לאימו ולמשפחתו. הוא הבטיח לעצמו, עוד כילד, שהוא לעולם לא יהיה כמו אביו, שיהיה קשוב, רגיש, דואג ואחראי. והוא אכן גדל לאיש כזה – תמיד דאג שהכל סביבו יהיה “בסדר”, שכולם יהיו מרוצים ממנו.

הפרידה מבת הזוג ערערה את עולמו ודחפה אותו לחפש אחר תשובות וכך הגיע אלי.

במהלך הטיפול, בהדרגה הוא יכל לזהות כיצד היה שותף פעיל ליצירת זוגיות שלא אפשרה מפגש אמיתי בין שני אנשים. בהדרגה, הוא החל לאפשר לעצמו לתפוס מקום, לשים לב לצרכים של עצמו ולפרקים גם לקחת סיכון שלא תמיד וכולם יהיו מרוצים ממנו.

קראנו לזה “לנוח” מהעבודה הקשה של לרצות אחרים ולהימנע מעימותים. כשהוא עצמו יכל לשחרר את הצורך שלו לרצות, הפך לפנוי יותר גם לראות את הצורך האמיתי של מי שמולו ולאפשר לאחר להביע את עצמו בחופשיות, ללא ניסיון מצידו “לתקן”.

א’ כבר לא איחל לעצמו לחזור להיות האדם שהיה לפני הפרידה.
הפרידה הפכה מטראומה להזדמנות לנהל מערכות יחסים שוויוניות יותר, עם אפשרות לביטוי רצונותיו וצרכיו, גם אם לא תמיד אלו מתיישבות עם הצרכים והרצונות של האחרים.

התהליך שעבר הובילו לשינויים בהיבטים של זוגיות אבל לא רק:

חבריו החלו להגיב לשינוי שעובר ושיתפו שמרגישים איתו יותר נינוחים (היה פחות עסוק בלהשכין שלום). למד להציב גבולות בתוך היחסים ולעמוד על שלו, ולמשל לדרוש העלאה בשכר ובכך, לזכות ביחס מכבד יותר ממעסיקיו.

כיום לראשונה הוא מבין, מדוע חבריו התקשו לקבל את זוגתו לשעבר וחשדו, שהוא בעצם “מתפשר”. כיוון שלא אפשר לעצמו בעברו ליזום, מערכות היחסים שלו עם נשים, כללו אך ורק נשים שיזמו את הקשר איתו (אני בעד לעודד גברים ונשים להיות אקטיביים ביצירת קשרים בחייהם ולא להיות תלויים בחסדי האחרים/ות). א’ הבין כי המשאלה שלו להחזיר לעצמו את הביטחון שאיבד בפרידה, איננה רלוונטית וכי אין זו הרגשה אותה היה רוצה להשיב לחייו.

תיאור המקרה של א’, הוא דוגמא אחת מרבות, שיצא לי לפגוש במהלך ניסיוני בעבודה עם זוגות ויחידים.
אם אתם רוצים/ות ליצר שינוי במערכות יחסים בחייכם, אז גם המקומות הכואבים ביותר, מהווים הזדמנות פז לצמיחה.
אם את/ה מרגיש/ה שהגיע גם הזמן שלך לשינוי, צור/צרי איתי קשר או תשאיר/י פרטים מטה ואחזור אליך.

לשתף את המאמר הזה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב print
שיתוף ב email